אופציה (Option) – נייר המקנה זכות לרכוש (Call) או למכור (Put) נייר ערך במחיר ספציפי וקבוע מראש, בטווח פרק זמן מוגדר. עבור אופציה הרכישה, הפער בין מחיר האופציה לבין מחיר השוק בזמן המימוש של האופציה הוא שיקבע את הרווח או ההפסד הנובעים מהאופציה. באותו אופן, עבור אופציית מכירה הפער בין מחיר המנייה בשוק בזמן המימוש לבין מחירה תחת תנאי האופציה, הוא שיקבע האם תניב רווח או הפסד.

איגרת חוב (אג"ח, Bond) – זהו נייר ערך בו הקונה של הנייר מספק הלוואה בתנאים מסוימים הנקבעים מראש ומפורטים בנייר כגון שיעורי ריבית, מועד פירעון, סוגי הצמדה וכד'. אג"ח משמש לרוב חברות וממשלות לצורך גיוס כספים, לעיתים בנוסף למניות בבורסה. המשקיע באג"ח זכאי לקבל את תשלומי הריבית בכל מקרה, גם אם החברה נמצאת בהפסדים, ועל כן הסיכון נמוך יותר בהשקעה זו, וכפועל יוצא מכך, גם גובה הריבית והרווחים נמוכים יותר. רמת הסיכון של אג"ח נקבע על פי חוסן הגורם המנפיק, וישנן בשוק חברות אשר מתמחות במתן הערכות חוסן מסוג זה.

אינפלציה (Inflation) – עלייה מתמשכת במחירי מוצרי הצריכה בשוק, המביאה בעקבותיה ירידה בערך הכסף והחלשת כוח הקניה.

ארביטראז' (Arbitrage) – רווח וודאי, מיידי ונקי מסיכונים. הרווח נובע מניצול הפרשי המחירים בין סחורות זהות בשוקים שונים, ותהליך מימושו הוא על ידי קניית סחורות בשוק אחד ובו זמנית מכירתן בשוק אחר במחיר גבוה יותר.

דיבידנד (Dividend) – רווח כללי המחולק באופן יחסי על ידי החברה למשקיעים לפי שווי החזקותיהם של האחרונים בחברה. 

הנפקה – בתהליך ההנפקה מציעה חברה מניות לציבור לרכישה, וזהו אמצעי לגיוס הון מיידי ועתידי לחברה. החיסרון, או ההגבל בכך הוא שהנפקה רחבה מקטינה את אחוזי השליטה בחברה. יש לכך פיתרון בהנפקת סוגים שונים של מניות. ישנן שתי סוגי הנפקות. האחת היא הנפקה פרטית, המציעה כמות קטנה של מניות לרכישה על ידי קבוצה קטנה של משקיעים, והיא אינה מחויבת בתשקיף. סוג ההנפקה השני הוא הנפקה ציבורית, שהיא הנפקה רחבה יותר המיועדת לציבור, ומניותיה נרשמת בבורסה.

מדד המחירים לצרכן – מדד המתפרסם ב-15 לכל חודש, ומטרתו לאמוד את עליית המחירים באותו חודש עבור סל קניות של משפחה ממוצעת. סעיפי הסל נקבעים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והוא מתעדכן אחת לתקופה בכדי להתאים לרמת החיים המשתנה של האוכלוסייה.

מדדי סיכון – מדדים שמטרתם להעריך את רמת הסיכון שבהשקעה מסוימת. ישנם מדדים שונים להערכות אלו כגון מדדי שארפ, מדדי ת"א ומדדי תל בונד.

מניה (Share, Stock) – הנפקת המניות מתבצעת על ידי חברות בכדי לגייס כספים, ובתמורה להון שהושקע, מחזיק המניה "רוכש" בעלות חלקית בהתאם להשקעתו בחברה. בעלות זו מעניקה לו זכאות להצביע בקבלת החלטות הנוגעות לחברה, לקבל את חלקו היחסי ברווחים וברכוש החברה, גם במידה והחברה מתפרקת. ישנם סוגים רבים ושונים של מניות, ולקריאה מעמיקה יותר ניתן לעבור למאמר בנושא סוגי מניות.

קופות גמל – זהו חיסכון המיועד לגיל הפרישה הן עבור עצמאיים והן עבור שכירים. זוהי קופת חיסכון לטווח בינוני עד ארוך. היות שזה המצב, ישנה חשיבות גבוהה לאחוז התשואה אותו מניבה הקופה, שכן הוא שישפיע על גודל החיסכון אשר יצטבר בקופה מעבר לסכום הבסיס שמופקד. חיסכון בקופות גמל מחויב באחוזי מס נמוכים, ולכן הינו אפיק השקעה משתלם לטווח ארוך.

קרן השתלמות – זהו חיסכון לטווח בינוני אשר פטור ממס רווחי הון. בקרן השתלמות לשכירים, עבור כל 2.5 אחוזים המופרשים על ידי העובד משכרו, מפריד המעסיק על 7.5 אחוזים נוספים. היחס הוא 1:3, כלומר על כל שקל יחיד שמפקיד השכיר, מפקיד המעביד שלושה שקלים. לקרן השתלמות לעצמאיים ניתן להפריש עד 7 אחוזים מתקרת ההשקעה השנתית המותרת. לאחר 3 שנים ניתן למשוך את הכספים לצרכי לימודים והשתלמויות, ולאחר 6 שנים ניתן למשוך את הכספים לכל מטרה.

קרן נאמנות – השקעה משותפת בניירות ערך שמטרתה הנבת רווח משותף. השותפויות מרוכזות תחת מוסד הנאמנות מסדיר את תיקי ההשקעות לפי הסכמים בין המוסד למשקיע. המשקיע רוכש יחידות אחזקה ומתוגמל באופן יחסי בהתאם לכך על פי השינוי ברווחי הקרן.

תעודת סל – תעודת סל הינה נייר ערך, הנסחר כמניה. נייר זה מחקה תנודת מדד ספציפי, ותשואתו משתנה בהתאם לשינוי במדד. התעודה מהווה למעשה שילוב של כל המניות המרכיבות מדד מסוים, והמחזיק בה יכול להמיר אותה ברכישת הרכב המניות שלה, או בערכה הכספי.

תשואה – שינוי בערך ההשקעה. תשואה נמדדת באחוזים יחסית לסכום ההשקעה ההתחלתי.

תשואה נומינלית (Nominal rate of return) – נמדדת לרוב באחוזים, ומשמעותה הוא הרווח מההשקעה, ללא התאמה לשיעור האינפלציה.

תשקיף – מסמך המציג ומסכם את נתוני ותנאי ההנפקה של חברה מסוימת. על התשקיף לקבל אישור מהרשות לניירות ערך. התשקיף מתחדש אחת לשנה.